<h1>מעשה רוקח סימן קל"ט</h1>
<h2>דף יח.</h2>
מ"כ במגילת סתרים של ר"נ על ששחקתם שאנו נוחשי נחושת שאנו רגילים ליקח ראש כבשים בר"ה ואוכלין דבש וכל מיני מתיקה ושאנו שוחטים תרנגולים עיוה"כ כמספר ב"ב ושאנו מסתכלין בציפור(י)ן במ"ש ונותנין מים בכוס של הבדלה וכובסין פנינו והשיב להם על ראשון ראשון זה ניחוש טוב ורובו מיסוד המקר' והאגדות ועל ראש כבשים שאנו נהוגין לאכול בר"ה כדי שישימנו לראש ולא לזנב ומה שאנו אוכלין כל מיני מתיקה כדי שיהא השנה הבע"ל שמינה ומתוקה וכן הוא אומר נחמי' ח' אכלו משמנים ושתו ממתקים ויש שאוכלין כרתי כדי שיכרתו שונאינו ושאנו שוחטין תרנגולים בעיוה"כ כוונה טובה אנו עושים וכן המנהג כל חכמי ישראל וב"ב שלוקחין כ"א וא' תרנגול ואומר לתרנגול תהא כפרתי תהא חלופתי זה נכנס לחיים וזה למות ושוחטין אותם וחולקין לעניים יתומים אביונים ואלמנות כדי שיהא כפרה על נפשותינו ויש שעושין בר"ה ועושין בענין זה אלים וכבשים וגדיים ומחלקין לעניים ומה שאנו מסתכלין בצפרנים דבר זה שנו בתלמוד בבלי וירושלמי אין מברכין לאור עד שיאותו לאורו פי' עד שמרגיש בוהק האור של נר הבדלה ומאחר שכן שנינו אין ניחוש זה אלא של מצוה ואמרו חכמים שירי מצוה מעכבין הפורעניות לכך משלחן מים בכוס ורוחצין פניהם (עיין במרדכי ריש יומא תשו' זה בשינוי לשון קצת וכן יש להגי' כאן) ושכתבתם שאנו מחללין שבת ור"ה שאנו מתענין בר"ה ובשבת שבין ר"ה ויוה"כ הלואי שכל ישראל יכולין לעשות כן ואנו נוהגין להתענות קודם ר"ה יו"ד ימים אפי' בשבת שכך אמרו חכמים לפני ר"ה התחילו גדולי ישראל להתענות והקב"ה מכפר להם שליש עונתיהם ומר"ה עד יו"כ בינונים מתענים והקב"ה מכפר להם שליש עונותיהם הגיע יוה"כ כל ישראל מתענים טף ונשים ולובשים לבנים כמלאכי השרת ועומדים יחפים כמלאכים והקב"ה מתמלא עליהם רחמים ומקבל תשו' שנ' כי ביום הזה יכפר ואמרו חכמים מ"ד דרשו ד' בהמצאו אימתי הקב"ה מצוי לישראל בי' ימים שבין ר"ה ויוה"כ קראוהו בהיותו קרוב ביוה"כ יכול בלא תשובה ת"ל יעזוב רשע וכו' ואמרינן נמי בר"ה ד' י"ח יחיד אימתי אר"ט בי' ימים שבין ר"ה ויוה"כ מכאן למדנו שכל ישראל צריכין להתענות לבקש תחנונים וסליחות באילו י' ימים וששאלתם למה אנו חותמים בג' רגלים מקדש ישראל והזמנים ובי"ה חותמין מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויוה"כ כך טעמו של דבר בפסח ובעצרת ובסוכות שזמן שלהם שמן המקרא שכתוב שלש פעמים בשנה וכו' וכתיב שלש רגלים תחוגו לי בשנה ומתרגמינן תלת זימנא בשתא (עיין לקמן סי' קמ"ג).
